גזר דין לנאשם מס' 1 בתיק ת"פ 1231-10

1.      הנאשם הורשע, לאחר הודאתו בעובדות כתב האישום וללא ניהול הוכחות בעבירות של התפרצות למקום שאינו מקום מגורים וגניבה ממנו והסעת תושב זר, בכך שביום 27.1.10 בין השעות 23:00 ל- 1:30 הוא התפרץ יחד עם נאשם 2 ועם אחר בשם דראגם תאאר ל"סופר גאולה" ברח' יחזקאל 9 בגאולה בירושלים, על מנת לבצע גניבה. השלושה הגיעו למקום ברכב יונדאי, הנהוג ע"י הנאשם 1, כשהם מצויידים בלום ופטיש, פרצו למקום דרך הדלת האחורית, גנבו משם 212 קופסאות סיגריות וקופות רושמות, המכילות כסף רב, ונמצאו בשעה 1:30 ברכב האמור, כשכל הרכוש הגנוב מוחזק בתא המטען.

         התסקיר

2.      הנאשם בן 32 נשוי 11 שנה ואב ל-4 ילדים בגילאי 3-10. עבד כצלם. בעל ערכים נורמטיביים וכוחות תפקוד פוטנציאליים הבאים לביטוי בהשקעת מאמציו בעבודה ובדאגה לסיפק פרנסת משפחתו. עם זאת שירות המבחן התרשם מקושי בדחיית סיפוקים והתמודדות עם מצבי לחץ, בהם נוטה הנאשם להתנהג באימפולסיביות ללא יכולת לשקול את מעשיו והשלכותיהם. את העבירה הוא ביצע על רקע מצוקה כלכלית קשה מאד באותו זמן. הוא ובני משפחתו נמצאים במצוקה כלכלית ורגשית עקב מעצרו, והנאשם הביע בפני שירות המבחן תחושות קשות של בושה, צער וחרטה.

שירות המבחן המליץ להימנע מחשיפתו לאווירה קשה ושלילת בכלא, ולהטיל עליו עונש מאסר בעבודות שירות, ומאסר על תנאי.

טיעוני המאשימה לעונש

3.      העבירות בהן הורשע הנאשם 1 בהתפרצות למקום שאינו בית מגורים וגניבה ממנו, ובהסעת תושבים זרים חמורות. החומרה הנוספת עולה משיטת הביצוע, התכנון, והביצוע בצוותא.

הנאשם 2 שלו הרשעה קודמת, נדון ל-12.5 חודשי מאסר בפועל, והנאשם האחר שגם לחובתו הרשעה קודמת אחת, אך הוא הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה בפני השופט אלכסנדר ביום 20.6.10, נדון ל-11.5 חודשי מאסר בפועל. לפיכך ההבדל היחידי בין שלושת הנאשמים, הוא שלנאשם 1 אין הרשעות קודמות. ואולם הנאשם 1, היה הרוח מאחורי כתב האישום, הוא תושב ישראל, שתכנן מראש עם הנאשם 2 והנאשם בתיק האחר, לבצע את ההתפרצות לסופר והגניבה ממנו, כמיוחס להם בכתב האישום, הנאשם 1 גם הסיעם לישראל ברכב, הכניס בכך תושבי שטחים לארץ, והביא בו את כלי הפריצה בהם השתמשו, בשונה ממקרים אחרים בהם אין למסיע היכרות עם תושבי השטחים, או כשהמטרה היא לצרכי פרנסה, או לשם טיפול רפואי, או לאירוע משפחתי. בענייננו הנאשם 1 ידע מראש שמטרת תושבי השטחים שהוא מכניס לארץ היא לבצע עבירה.

4.      הגם שלא היה מקום לתסקיר, שירות המבחן מציין כי הנאשם מתקשה בדחיית סיפוקים ובהתמודדות עם מצבים קשים ומלחיצים, נוטה להתנהג באימפולסיביות, ללא מחשבה ושיקול דעת. הגם שאין לו דפוסי התנהגות עבריינים, הוא זה שהכניס את  הגנבים לארץ, ובמצבי לחץ קיים סיכון מצידו להישנות העבירה. 

אמנם הנאשם לוקח אחריות על מעשיו ושירות המבחן ממליץ על מאסר שירוצה ב עבודות שירות, אך בנסיבות המקרה אין לעשות אבחנה ביחס לנאשמים האחרים, שכן נסיבותיו אינן פחות חמורות מנסיבות שאר הנאשמים, שכן הוא הכניסם לארץ. לפיכך אין מקום להקל עמו בהטלת עונש שיפחת מעונשם של הנאשמים אחרים, גם אם אין לו עבר פלילי.

5.   גם הטענה כי יש להקל עם הנאשם מאחר והוא שוהה במעצר שנה וחצי, אינה ראויה, שכן היתה זו בחירתו להישאר במעצר בית במשך תקופה זו, שהרי גם הוא היה יכול להודות עוד ב-20.6.10 במיוחס לו, יחד עם הנאשם האחר, והמתנתו בהודייתו עד עתה, לאחר הודיית הנאשמים האחרים, אינה יכולה לשמש לו נימוק ראוי עתה להקלה בעונשו בשל שהייתו במעצר בית.

לאור חומרת העבירות וחלקו של הנאשם בכתב האישום, עותרת המאשימה להטיל עליו מאסר בפועל שלא יפחת מ-12.5 חודשים, מאסר על תנאי בגין כל עבירת רכוש כלפי רכב, ומאסר על תנאי מרתיע על כל עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

טיעוני ב"כ הנאשם

6.   הפסיקה מבחינה מהותית לענין חומרת העבירה בין עבירת התפרצות לבית מגורים שהיא חמורה יותר, לבין עבירת התפרצות לבית עסק כבענייננו. הרכוש שנגנב על ידי הנאשמים הוחזר לאחר תפיסתם לבעליו, כך שבסופו של יום לא נגרם נזק למתלונן בסחורה שנגנבה.

הנאשם בן 41, הוא הכיר אחד משני תושבי השטחים האחרים, כשהתארח בביתו, ללא תכנון ומחשבה לבצע עבירות פליליות, השניים שתו קפה וכשהגיע החבר הנוסף, הם החלו לדבר על ביצוע העבירות כשהנאשם יושב עמם. הנאשם צלם חתונות, אופי עבודתו מצביע על אישיותו, הוא מעולם לא היה מעורב בפלילים ולא הפר חוק, הפעם הוא מעד ועל ביהמ"ש לבחון את העונש הראוי לו בנסיבותיו, ובענייננו העונש ההולם הוא מאסר בעבודות שירות, כעונש חינוכי המשרת גם את האינטרס החברתי. שליחתו למאסר בין סוחרי סמים לא ישרת את החברה, אלא רק יקלקל ויזיק לו ובעקיפין לחברה.

7.   מאחר והענישה אינדיבידואלית יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו, ואין בכך שהשותפים האחרים נדונו לעונשי מאסר של שנה או 11.5 חודשים כדי להנחות את ביהמ"ש באשר לעונשו של הנאשם 1, שכן הופעל עליו לחץ ע"י תושבי השטחים, שאמרו לו כי ינהג ברכב ויקבל חלק מהתמורה והוא טעה בהיכנעותו להם. מאז ביצוע העבירה ב-27.1.10 הוא נעצר למשך שבוע וחצי, ולאחר מכן שהה במעצר בית במשך 16 חודשים, במהלכם איבד את הכנסתו, אשתו עקרת בית, ו-3 ילדיו בגילאי 3-4.

8.   בהתחשב בהודאת הנאשם, בכך שלא נגרם נזק למתלונן והרכוש הוחזר, ובכך שהנאשם נשוי ללא עבר בן 41, והתסקיר החיובי ממליץ על עונש מאסר בעבודות שירות, ובאיזון עם עונשם של האחרים, עותר הסניגור כי ביהמ"ש יגזור על הנאשם מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ממושך ומרתיע על עבירות רכוש וחוק הכניסה לישראל ו קנס כספי הולם.

         דיון